הסתכלות במפת הדתות בעולם בחלק המכונה
"העולם הישן" ואחרי כן הסתכלות על מפת האקלימים באותו חלק של העולם
מראים כי הדתות האברהמיות (יהדות, נצרות, איסלם ועוד) התפתחו בעיקר בשלושה סוגי
אקלימים (בשיטת קפן - שיטת הסיווג החשובה ביותר):
1) אקלים יבש וחם בעל טמפרטורה שנתית
ממוצעת גבוהה וקיץ חם וכמובן יבש. זהו בעיקר אקלים מדברי ויש גם רצועת מעבר של
אקלים ערבתי יבש למחצה.
2) אקלים ים תיכוני עם כמות גשמים
מספקת, כשהחורף גשום ובעל טמפרטורות מתונות ואילו הקיץ יבש וברובם הגדול של המקרים
הוא גם חם.
3) אקלים ממוזג ימי גשום כמו זה השורר
בבריטניה.החורף קר אך במידה מתונה (טמפרטורה ממוצעת גם אז מעל האפס) ואילו הקיץ
ממוזג. גשמים יורדים כל השנה. מה שמיוחד באקלים זה הוא החורף הנוח בצורה יוצאת
דופן יחסית לרוחב הגיאוגרפי הבינוני והבינוני-גבוה.
לעומת זאת קבוצת הדתות המכונות דתות
המזרח (בודהיזם, טאואיזם, קונפוציוס, הינדואיזם, שינטו ועוד) התפתחו באיזורי אקלים
אחרים:
1) אקלים טרופי גשום ואף מאד,
בד"כ עם חורף יבש. הקיץ גשום בכל מקרה.
2) אקלים סובטרופי לח המכונה גם
"אקלים סיני". באקלים זה אשר הרוחב הגיאוגרפי שלו דומה לזה של הים
התיכוני (אך לא זהה לו) הקיץ חם וגשום , בניגוד לקיץ היבש שבזה האחרון. החורף,היבש
בחלק גדול מהמקרים, גם הוא מתון (טמפרטורה ממוצעת בחורף עדיין מעל האפס), אלא שעם
העלייה ברוחב הגיאוגרפי החורף נוטה להיות יותר ויותר קר יחסית למקומות מקבילים
באקלים הים התיכוני. לדוגמא החורף בשנגחאי שבסין קר בממוצע ב8 מעלות בקרוב לעומת
תל אביב למרות שהרוחב הגאוגרפי של זו האחרונה אינו נופל משל הראשונה.
3) כתוצאה מאותו גרנדיאט טמפרטורות חד
במזרח הרחוק, כבר לפני קו הרוחב 40 מעלות החורפים מגיעים לטמפרטורה ממוצעת של מתחת
לאפס מעלות (בשעה שגם בלונדון החורף אינו מגיע לדרגת קור כזו). הם גם יבשים על פי
רוב. הקיצים, עד גבול אקלימי מסוים הם עדיין חמים וגשומים דיים וגם כמות הגשמים
עדיין מספקת.
השאלה היא האם זה מקרה שכל אחת משתי
קבוצות-על אלו של דתות התפתחה באזורים הגאוגרפיים בהם התפתחה. האם ביקום מקביל עם
אותו מבנה פיזי ואקלימי היינו יכולים לצפות שאולי הבודהיזם לדוגמא היה מתפתח
ממצרים והאיסלאם היה נולד ביערות המונסון בהודו או תאילנד? או שהיהדות הייתה
מתפתחת דווקא מתוך האזור המזוהה עם סין?
המשך יבוא
תגובות
הוסף רשומת תגובה